הרגולטור האירופי עם האצבע על ההדק
אחת העסקאות המסקרנות ביותר שיצאו בשנים האחרונות מההייטק הישראלי מתקרבת לצומת קריטי באירופה. נציבות התחרות של האיחוד האירופי אמורה לפרסם עד 10 בפברואר את החלטתה בנוגע לרכישת חברת הסייבר Wiz על ידי אלפבית, החברה האם של גוגל, בעסקה שמוערכת ב-32 מיליארד דולר. לפי פרסומים רשמיים של הנציבות, זהו הדדליין שבו ייקבע האם המיזוג מקבל אור ירוק, נדרש לשינויים, או נגרר לשלב בדיקה עמוק יותר.
הסכום עצמו מציב את העסקה בליגה אחרת: מדובר במהלך שהוא לא רק הגדול ביותר בתולדות אלפבית, אלא גם כזה שמוגדר כאחד מאירועי האקזיט הגדולים והמדוברים שידע השוק הישראלי. לכן, כל תזוזה בלוח הזמנים האירופי, או שינוי בטון של הרגולטורים בבריסל, נוגעים לא רק לגוגל ול-Wiz, אלא גם לאופן שבו תעשיית הטכנולוגיה הישראלית נתפסת בתקופה של קשיחות גוברת סביב מיזוגים ורכישות.
למה דווקא עכשיו, ולמה זה חשוב לגוגל
הרכישה הוכרזה במרץ 2025, בזמן שבו שוק הענן כבר אינו מתנהל רק סביב מחיר או ביצועים, אלא סביב שאלה אחת שמנהלי IT חוזרים אליה שוב ושוב: עד כמה אפשר לסמוך על שכבת האבטחה. על פי הדיווחים, המהלך של גוגל נועד לחזק את יכולות אבטחת המידע של Google Cloud, כחלק מהמאבק העיקש מול שירותי הענן של אמזון ומיקרוסופט.
במילים אחרות, מדובר בעסקה שממוסגרת כהרחבה של פעילות Google Cloud, ולא כרכישה "נחמדה שיהיה". עבור גוגל זו אמירה אסטרטגית: אבטחה אינה תוספת, אלא תנאי לכניסה של ארגונים לענן. ובעולם שבו מתקפות סייבר הופכות לשיקול מרכזי בהחלטות רכש, רכישה של חברה כמו Wiz נתפסת כדרך להאיץ יכולות פנימיות במקום לבנות אותן לאט לאורך שנים.
מה הנציבות יכולה לעשות, ומה מפחיד את השוק
הבדיקה באירופה עדיין נמצאת בשלב המקדמי, אבל זה שלב שלא כדאי לזלזל בו. לנציבות התחרות יש שלוש דרכים עיקריות להתקדם: לאשר את העסקה כמו שהיא, לאשר אותה בכפוף לדרישות של ויתורים והתאמות, או לפתוח בחקירה מעמיקה אם יעלה חשש משמעותי לפגיעה בתחרות בשוק האירופי.
האפשרות השלישית היא זו שמכניסה אי שקט לסיפור. בשנים האחרונות האיחוד האירופי מחמיר את הפיקוח על עסקאות טכנולוגיה רחבות היקף, כחלק ממדיניות שמבקשת לצמצם ריכוזיות ולהגביל את התעצמות כוחן של ענקיות טכנולוגיה. הרקע הזה הופך כל עסקה בסדר גודל כזה, במיוחד כשהקונה היא גוגל, למבחן עקרוני, לא רק טכני.
לכאורה, בדיקות רגולטוריות הן עניין שגרתי בעסקאות מסוג זה. בפועל, די בחשש תחרותי אחד, או בשאלה אחת שמתחברת לשוק האירופי, כדי להפוך את הדיון למורכב יותר ולדרוש מהצדדים להתגמש. גם עצם העובדה שהרגולטור שומר לעצמו את הזכות לדרוש ויתורים מזכירה שההכרעה אינה בינארית בלבד, אלא יכולה להגיע עם תג מחיר ותנאים.
רשת ביטחון יקרה, ואור ירוק מארה"ב
בינתיים, העסקה כבר עברה משוכה משמעותית אחת: בנובמבר האחרון היא קיבלה אישור רגולטורי בארצות הברית. עבור השוק זה היה סימן חיובי, משום שאישור אמריקאי בעסקאות טכנולוגיה גדולות נתפס לעיתים כמדד למידת הסבירות שהמהלך יעבור גם בזירות אחרות.
ועדיין, אירופה היא לא תחנת מעבר, אלא יעד רגולטורי בפני עצמו. ההכרעה בבריסל נתפסת כרף מרכזי נוסף שיכול להשפיע באופן ישיר על האפשרות להשלים את אחת מעסקאות ההייטק הגדולות שיצאו מישראל. כדי להתמודד עם הסיכון, Wiz וגוגל כבר בנו לתוך ההסכמות ביניהן מנגנון שממחיש עד כמה התרחיש של כישלון נלקח ברצינות: אם הרכישה לא תושלם, גוגל אמורה לשלם ל-Wiz סכום השווה ל-10% משווי העסקה.
במונחים של עסקה בסך 32 מיליארד דולר, מדובר ברשת ביטחון שמבהירה לשני הצדדים שהזמן של הרגולטורים הוא לא רק עניין של סבלנות, אלא גם של כסף גדול והתחייבויות כתובות.
בין תחרות חופשית לביטחון ענני
כעת, עד 10 בפברואר, השאלה היא לא רק מה תחליט נציבות התחרות, אלא באיזה אופן היא תבחר למסגר את ההחלטה. האם היא תראה בעסקה מהלך שמחזק את יכולות האבטחה בעולם הענן בלי לפגוע בתחרות, או שתעדיף להדגיש את התפקיד של האיחוד האירופי כבלם מול עסקאות שמרחיבות עוד יותר את כוחן של ענקיות הטק.
במובן הזה, רכישת Wiz כבר מזמן חורגת משאלת האקזיט הישראלי. היא הופכת למבחן של רוח התקופה: כמה רחוק מותר לענקיות הענן ללכת כדי לסגור פערים, והאם באירופה יש רצון לאפשר להן לרכוש את הדרך לשם. התשובה תגיע בקרוב, אבל גם אחרי שייקבע גורל העסקה, המתח בין קצב החדשנות לבין הקצב הרגולטורי כנראה לא ייעלם לשום מקום.
