בולדר שיווק דיגיטלי
ChatGPT עומד להשתנות מול העיניים שלנו: OpenAI מתחילה בארה"ב ניסוי ראשון להצגת מודעות בתוך הצ'אט, אבל מתעקשת שהגבול בין פרסום לתשובה יישאר חד וברור. מי ישלם בכסף ומי ישלם בסבלנות, איך נראית מודעה בתוך שיחה, ומה באמת קורה לפרטיות כש"הקשר השיחה" הופך למנוע התאמה מסחרי – אלו השאלות שמלוות את המהלך, הרבה לפני שהוא יוצא מגבולות הפיילוט.
במרוץ ה-AI יש נקודה אחת שבה ההייפ הופך מיד לכלי עבודה אמיתי: כשמודל מצליח לכתוב קוד שאפשר לסמוך עליו בפרויקט גדול. עכשיו, לפי דיווח חדש, DeepSeek מתכוננת להשיק את V4 עם מיקוד חד במשימות פיתוח, כולל התמודדות טובה יותר עם פרומפטים ארוכים והקשרים מורכבים. אם הטענות על ביצועים עדיפים מול Claude ו-GPT יתבררו כנכונות, זה עשוי להיות מהלך שמערבב מחדש את הקלפים בשוק שבו מפתחים מחפשים דיוק, עקביות ועלות סבירה לא פחות מברק שיווקי.
כדי ללמד מודלים לבצע עבודה משרדית אמיתית, חברות בינה מלאכותית מחפשות לא עוד טקסטים מהרשת, אלא את הדבר עצמו: מסמכים, מצגות, גיליונות ומאגרים שנוצרו בעבודה היומיומית. אלא שכאן בדיוק נמתח חוט דק בין "דאטה איכותי" לבין חומר שעלול להיות חסוי, קנייני או מוגן בזכויות יוצרים. דיווח של Wired טוען כי OpenAI ו-Handshake AI מבקשות מקבלנים להעלות דוגמאות של תוצרים אמיתיים ממקומות עבודה קודמים ולעיתים גם נוכחיים, עם הנחיות למחיקת פרטים מזהים, מהלך שמעלה שאלה מטרידה: מי בכלל מסוגל להבטיח שמה שנשאר "נקי" באמת.
כשצ'אטבוט שמייצר תמונות בלחיצת כפתור מתחבר לרשת חברתית שנבנתה להפצה מהירה, די בדקה אחת כדי להפוך "ניסוי טכנולוגי" לאירוע מדיני. החסימה הזמנית של Grok באינדונזיה לא נולדה מוויכוח על חופש ביטוי, אלא מחשש קונקרטי לפגיעה מינית דיגיטלית בדמות דיפ-פייקים לא בהסכמה, כולל דיווחים שמערבים נשים אמיתיות וגם קטינים. עכשיו השאלה שמטרידה רגולטורים בכל העולם כבר אינה האם הבעיה קיימת, אלא מי אמור לעצור אותה, ובאיזה מחיר.
פחות משבוע אחרי ש-Grok הדליק את הרשת עם יכולות יצירת תמונות שהפכו במהירות לכלי להפצה פוגענית, X מושכת בחדות את בלם היד ומעבירה את הפיצ'ר מאחורי חומת תשלום. אלא שהמהלך הזה עובד רק בתוך הטיימליין של X, בעוד שבאפליקציית Grok העצמאית הדלת נשארת פתוחה. הפער הזה יוצר תמונה מוזרה של "בטיחות לפי פלטפורמה" ומחדד את השאלה אם מדובר בניסיון אמיתי לצמצם נזק, או בעיקר בהזזה של הבעיה החוצה מהמרחב הציבורי שבו היא הכי נראית.
כשחברה מצליחה בתוך חודשים ספורים כמעט להכפיל את השווי שלה ולהניח על השולחן סבב נוסף של 10 מיליארד דולר, זה כבר לא עוד דיווח על גיוס אלא מדד חום לשוק כולו. Anthropic, מאחורי Claude, מסומנת יותר ויותר לא כסטארטאפ שמנסה לנצח בצ'אטבוטים, אלא כשחקנית שמבקשת להפוך לתשתית עולמית של מודלים, מחשוב ומוצרי פיתוח. עכשיו, עם הערכת שווי שמטפסת לכיוון 350 מיליארד דולר ומשקיעים מהשורה הראשונה שמסתדרים בתור, השאלה האמיתית היא לא כמה כסף ייכנס, אלא מה הוא יקנה במירוץ שבו העלויות הן חלק מהטכנולוגיה והתחרות לא מחכה לאף אחד.
ההבטחה של Grok היתה פשוטה ומפתה: פחות פילטרים, יותר חופש, צ'אט שלא מפחד לגעת במה שאחרים חוסמים. אבל בימים האחרונים, בדיוק אותה פתיחות מוצגת ברשת כפרצה שמאפשרת את הגרוע מכל – יצירת דימויים מיניים ללא הסכמה מתוך תמונות רגילות שהועלו ל-X, וטענות קשות אף יותר שמעלות חשש לשימושים פליליים. בתוך סערת הציוצים וההאשמות, השאלה כבר לא אם המודל "חצוף" או "מצחיק" – אלא מי עוצר את המכונה כשחופש הופך לנזק.
בשבועות האחרונים OpenAI מאותתת ש-ChatGPT כבר לא מסתפק בשיחה אחת ארוכה, אלא מתפצל לאזורים עם חוקים משלהם: מצד אחד “Your Year with ChatGPT” שמחזיר למשתמשים מראה צבעונית על השנה שלהם, ומצד שני ChatGPT Health שמנסה לבודד שיחות רפואיות כדי לצמצם דליפות הקשר ולחזק אמון. במקביל, קליפורניה בוחנת הקפאה של צעצועים מדברים לילדים, כאילו כדי להזכיר לכולם שהמרוץ לפיצ'רים לא מתקדם לבד, אלא גם מושך אחריו שאלות חדשות על פרטיות, אחריות וגבולות השימוש.
משהו השתנה בדרך שבה OpenAI מדברת על מודלים: פחות קסם של שיחה חכמה ויותר הבטחה לכלי עבודה שאמור לסחוב פרויקטים אמיתיים על הגב. GPT-5.2 לא מגיע כדי להרשים בתשובה שנונה, אלא כדי להיראות כמו קולגה מקצועי שיודע לקרוא מסמך ארוך עד הסוף, לחבר בין דרישות, נתונים וקוד, ולהפעיל כלים חיצוניים בלי לאבד את החוט. אבל רגע לפני שמתאהבים בגרפים ובאחוזים, כדאי לשאול את השאלה היחידה שבאמת חשובה בארגון: האם זה מודל שמוריד עומס ומייצר תוצרים שאפשר לסמוך עליהם, או עוד שדרוג שמבריק בדמו ונשבר במציאות.
